כלבלבת- ארגון הווטרינרים לחיות הבית בישראל:
כלבלבת היא מחלה ויראלית מסוכנת, שסופה במקרים רבים מוות לאחר ייסורים. בשנים עברו המחלה הייתה יחסית לא שכיחה בזכות הכנסת חיסון הכלבלבת למשטר החיסונים השגרתי של כל גור וכלב בוגר. עם זאת בשנים האחרונות נראה כי ישנה מגמת עליה בהמצאות המחלה וקיימת סכנה ממשית למגיפה, כנראה הודות לשינויים והתאמות שווירוס הכלבלבת כמו וירוסים רבים אחרים עושה.
דרכי הדבקה:
וירוס הכלבלבת מדביק מינים שונים של בעלי חיים, החל מכלבי בית, כלבי ים ועד חמוסים ופרימטים שונים. הגילאים הרגישים להדבקה הם בעיקר 3-6 חודשים כאשר רמת הנוגדנים שקיבלו הגורים מהאם בזמן ההנקה מתחילה לרדת (כמובן שגורים שלא ינקו כלל נמצאים בסיכון רב יותר), עם זאת גם כלבים בוגרים יכולים להידבק. תדירות מקרי הכלבלבת עולה בימות החורף, כנראה בשל שרידותו הטובה יותר בסביבה בטמפרטורות נמוכות.
מופע המחלה:
הדבקה במחלה נעשית דרך מערכת הנשימה או במגע עם הפרשות שתן, צואה, רוק או נוזל לחמית העין. זמן דגירה משבוע עד שישה שבועות, לאחר 3-6 ימים מהדבקה עלית חם הגוף מגיעה לשיאה וניתן יהיה להבחין בירידה בתאבון, דיכאון יתכנו כבר מעט הפרשות מהאף או העיניים. מכאן חומרת הסימנים תלויה בגיל החיה, אלימות הווירוס ויכולת התנגודת החיסונית של החיה:תגובה חיסונית חזקה יכולה להתגבר על הווירוס ובזה נגמר העניין. תגובה חיסונית חלשה תאפשר לווירוס כשהעדפותיו הם תאי אפיתל במערכת הנשימה, מערכת העיכול וכן מערכת העצבים המרכזית, עדשת העין ולעיתים בעור.
בשלב זה סימני המחלה הראשוניים נעלמים ומתחילים סימני מחלה המבטאים את-הרס מערכת העצבים המרכזית ע"י הוירוס-סימני מערכת נשימה המתבטאים בהפרשה מוגלתית מהאף, שיעול, וקשיי שימה עד דלקת ריאות-במערכת העיכול נראה שלשולים והקאות ובעור נראה פצעונים או כפות רגליים ואף סדוק. כמו כן, הווירוס פוגע בשכבת האמייל שעל השן, הנזק מתבטא בעיקר בגורים כששכבה זו בתהליכי היווצרות, וכבוגרים לאחר סיום צמיחת השיניים ניתן לראות חסר בשכבה המכסה את השן כשהיא פגומה וחלקית. סימני מערכת העצבים יגיעו בערך לאחר 20 יום מהדבקה ויתבטאו בסימנים כגון סיבוב הכלב סביב עצמו, הטיית ראש קבועה, תזוזת אישונים מצד לצד, שיתוק חלקי או מלא, פירקוסים ואף הזיות. קיימים סימנים עצביים נוספים המאוד אופייניים למחלת הכלבלבת ובהופיעם מקדמים אותנו לקראת אבחנה, סימנים אלו כוללים פירכוסים שאחריהם תנועות לשון כמו לעיסת מסטיק, עוויתות בלתי פוסקות בכל הגוף ובעיקר של העפעפיים. במצב שכזה מוות צפוי תוך 2-4 שבועות מהדבקה.
אם בכל זאת הצליחה החיה להתגבר על המחלה בשלביה הקליניים, סיכוי רב שהנזק העצבי אינו הפיך והסימנים שהופיעו ישארו לתמיד. חלק מהסימנים וביניהם הסימנים העוריים והשיניים יישארו בכלבים ששרדו הדבקה תת קלינית (כלומר שאינה נראית לעין). הדבקה שהופכת כרונית, נדירה יחסית אך אופיינית לכלבים מחוסנים, יכולה להתפתח לאט ולהתבטא בסימנים עצביים מגוונים בגיל מאוחר.
אבחון:
אבחון חד משמעי של וירוס הכלבלבת הינו בעייתי, ונעשה ע"י זיהוי אנטיגן (סמנים על הווירוס עצמו) בדרכים שונות. זיהוי האנטיגן יכול להיעשות ע"י דגימה של רקמות והפרשות שונות של הגוף, אך קיימת בעיתיות שכן למקומות שקל לדגום מהם, הווירוס לא מגיע אלא בשלבים יחסית מאוחרים ולמקומות שקשה לדגום מהם, ויש צורך בתהליך פולשני-שיטת האבחון המעבדתית לוקחת יותר זמן. נוכחות חיסון מקשה על איתור המחלה בשיטות מסוימות, אי מציאת המחלה אינה שוללת אותה ושלילה מוחלטת תיתכן רק בנתיחה לאחר המוות.
טיפול:
כמו במחלות ווירליות רבות נזק רב המתבטא בסימנים הקליניים המאפיינים מחלה, הוא תוצאה של חיידקים (לא רק של הווירוס), כגורם שניוני המנצל את פגיעות הגוף ולכן, כמו במחלות וויראליות רבות, הטיפול בכלבלבת הוא טיפול תומך המתמקד בסימנים הקליניים ומשלב טיפול אנטיביוטי, מתן נוזלים, הקלה על כאבים וקשיי נשימה ועוד.
מניעה:
מניעה-קודם כל ע"י חיסון, אך חשוב לא לחסן כלב עם דיכוי חיסוני או שיש סיכוי שמערכת החיסון שלו אינה במיטבה, למשל מיד אחרי מחלה. שלב שני במניעה הוא בידוד ולכן יש להתייחס בכובד ראש לכל אחד מסימני המחלה ובמיוחד אם מופיעים בגורים. במכלאות או כל מסגרת של ריכוז כלבים רבים יש לבודד את החולים או אלו החשודים כחולים, לשמור על חיטוי והפרדה מספקת כך שלא תהיה ביניהם תחלופת אויר וכן שהצוות המטפל לא יעביר את הווירוס בין הקבוצות. חיסון כלבלבת מלבד לכלבים, ניתן וחשוב מאוד לתת לחמוסים הרגישים מאוד למחלה. מיקרים בודדים של כלבלבת בעקבות חיסון דווחו, אך תועלת החיסון עולה בהרבה על חסרונותיו. הודות לחיסון, כלבלבת אינה מחלה שכיחה וחיסון בעל החיים לאורך כל חייו חיונית למיגור וירוס שיכול בהזדמנות הראשונה הניתנת לו-להפוך למגיפה.






