כן, גם חתולים סובלים מאסטמה... אסטמה הינה מחלה לא נדירה בכלל, המופיעה לרוב בחתולים צעירים. היא מתבטאת בהתקפי שיעול, אך במקרים פחות נפוצים היא עלולה להתפרץ כהתקף חמור ומסכן חיים של קושי נשימתי. האבחון מתבסס על גיל החתול, ההיסטוריה הרפואית, בדיקות דם (בעיקר על מנת לשלול בעיות אחרות) וצילמי רנטגן. אבחון סופי מתבצע על ידי פרוצדורה המכונה BAL- שטיפות של מערכת הנשימה המתבצעות בהרדמה. כיוון שמדובר בפרוצדורה פולשנית למדי, ברוב המקרים אנו מסתפקים באבחון הראשוני + תגובה לטיפול. חתול הסובל מאסטמה מטופל באופן קבוע בסטרואידים בצורת כדורים, או במשאף המכיל סטרואידים, בדומה לטיפול בבני אדם כאשר חתול נמצא בהתקף חמור של קושי נשימתי, יש צורך בטיפול חירומי הכולל מרחיבי סימפונות, סטרואידים, הרגעה וחמצן. זכרו - כל מצב נשימתי בחתול הינו מסכן חיים, על כן במידה וחתולכם מציג סימנים של קוצר נשימה, שיעולים או השתנקויות - יש ליצור קשר מידי עם המרכז הרפואי.  בתמונה, אנרי החמוד שלנו חתול בן 5 שנים, שסבל תקופה ארוכה משיעולים. צילומי בית חזה שבוצעו לו במרכז הרפואי אישרו את החשד, שאנרי סובל מאסטמה. כיום הוא מטופל באופן כרוני בכדורים והבעלים המקסימים שלו מרגילים אותו לשימוש במשאף

היי אני אנאבל היפהפיה, אני חתולה בת 7 והספקתי לעבור כבר לא מעט. אני סובלת מ- IBD, מחלה כרונית לא נדירה בחתולים, אשר חשוב להכיר ולזהות.  אנאבל כבר עברה בחייה מספר אפיזודות של שלשולים והקאות, בעקבותיהן אובחנה כסובלת מדלקת חולפת של מערכת העיכול. אנאבל טופלה מספר פעמים כנגד דלקות במערכת העיכול, והתאוששה היטב. אלא שהאפיזודה האחרונה לא היתה כזאת פשוטה! אנאבל הגיעה לבדיקה בשל ההקאות המרובות מהן סבלה. הותווה טיפול תומך הכולל נוזלים, מגיני מערכת עיכול ונוגדי בחילות והקאות כפי שמתבקש ע״פ הפרוטוקול הרפואי אלא שהפעם הטיפול לא פתר את הבעיה ואנאבל המשיכה להקיא. היא אושפזה במרכז הרפואי לצורך טיפול רפואי אינטנסיבי והמשך האבחון. במהלך האשפוז אנאבל אכן הפסיקה להקיא, אך נראה כי היא אינה חוזרת לעצמה באופן משביע רצון זאת על אף הטיפול התומך האינטנסיבי - נראה היה שאנאבל הולכת ונחלשת. במהלך האשפוז היא עברה סדרה של בדיקות דם ובדיקות מורכבות יותר, המסייעות לקבוע את תקינות הספיגה ממערכת העיכול. בנוסף עברה אולטראסאונד- הדמיית על קול על ידי רופא מומחה. החשד היה שאנאבל סובלת מבעיה כרונית או מורכבת יותר שתסמיני מערכת העיכול נלווים אליה. האבחנות המבדלות שעלו הינן IBD, או לימפומה במערכת העיכול מה זה IBD ? IBD הם ראשי תיבות של Inflammatory bowel disease – מחלת מעי דלקתית. מדובר במחלה כרונית, שבה יש פעילות יתר של מערכת החיסון של הגוף, במערכת העיכול. כלומר- בשל חוסר איזון של מערכת החיסון, אשר אמורה 'לתקוף' גורמים מזיקים כמו חיידקים וטפילים, המערכת יוצרת תגובה דלקתית חריפה כנגד מרכיבים תקינים במערכת העיכול- המזון הנאכל או החיידקים 'הטובים' התורמים לעיכול. כתוצאה מכך מתחוללת דלקת חריפה במערכת העיכול, המתבטאת בשלשולים והקאות, לעיתים דמיים, ובירידה בתיאבון ובמשקל. האבחון של IBD מורכב במיוחד, כיוון שלמחלה יש מאפיינים דומים מאוד למחלה כרונית אחרת של המעי - לימפומה של המעי, אחת המחלות הממאירות הנפוצות ביותר בחתולים. לרוב נחשוד באחת ממחלות אלו כאשר יש סימנים מערכת העיכול מעל ל3 שבועות, והסימנים מגיבים חלקית בלבד לטיפול הפרוטוקול התומך הכולל נוזלים, נוגדי בחילה והקאות, ואנטיביוטיקה. האבחון כולל אולטראסאונד לשלילת גורמים אחרים לתסמינים הקליניים (כגון דלקת לבלב, בעיית כבד או חשד לגוף זר במערכת העיכול). האבחון הסופי מתבצע רק על ידי ביופסיה- דגימת רקמה אשר נלקחת לרוב בהליך אנדוסקופי המבוצע בהחדרת כלי כירורגי דיגומי מונחה מצלמה למערכת העיכול ולקיחת דגימה מהרקמה, תחת הרדמה מלאה. לעיתים על מנת להבדיל בין IBD ללימפומה יש צורך בבדיקות מורכבות אף יותר, כמו ביופסיה עמוקה הנלקחת בהליך של ניתוח בטן פתוח , ושיטות צביעה ובדיקה מיוחדות של הדגימה. הטיפול במחלה - חשוב לזכור שמדובר במחלה כרונית, אשר לרוב אין ממנה החלמה ודורשת מחוייבות טיפולית לכל החיים. עם זאת, במרבית המקרים ניתן לשלוט בסימני המחלה ולשמור על איכות חיים טובה ומצב גופני טוב ושגרת חיים איכותית עבור החתול. במקרים קלים-בינוניים הטיפול עשוי לכלול רק שינוי תזונתי- מעבר למזון רפואי, לעיתים בשילוב עם טיפול אנטיביוטי קצר טווח ותילוע. במקרים החמורים יותר יש צורך בטיפול תרופתי קבוע בתרופות המדכאות את מערכת החיסון. התרופה הנפוצה ביותר מקבוצה זו היא סטרואידים. יש חתולים בהם יידרש טיפול ל8-12 שבועות, ויש כאלו שידרשו את הטיפול לכל החיים. גם אלו בדרך כלל מתחילים במינון גבוה, ובהדרגה מורידים את המינון למינון הנמוך ביותר האפשרי. כך שיתכן כי החתול יצטרך את הטיפול לכל אורך חייו, אך לעיתים רק פעם ביום-יומיים. ומה קרה לאנאבל? על מנת להתקדם עם האבחון אנאבל היפה עברה פרוצדורה זעיר-פולשנית באנדוסקופיה המבוצעת בהרדמה מלאה, בה נלקחו מס׳ ביופסיות-דגימות רקמה ממערכת העיכול ונשלחו לעיבוד במעבדה ייעודית חיצונית. בזמן ההמתנה לתוצאות המעבדה הוסיף מצבה של אנאבל להדרדר, תוצאות הביופסיות לעיתים מגיעות רק לאחר מס׳ שבועות. הצוות הרפואי נאלץ לקבל להחלטה קשה- מצד אחד- במידה ואכן אנאבל סובלת מ-IBD חמור יש להתחיל טיפול מיידי בסטרואידים. מהצד השני, במידה והאבחנה שונה מIBD טיפול בסטרואידים עלול לגרום לתופעות לוואי קשות, להחמיר את מצבה ואף, במקרה של לימפומה, לפגוע בתגובה עתידית לטיפול. עם זאת, למרות הטיפול האינטנסיבי באשפוז החמיר מצבה של אנאבל והצוות חשש שההתדרדרות במצבה תוביל למצב מסכן חיים, לאחר קונסיליום רפואי והערכת סיכונים הוחלט כי אין ברירה, אלא להתחיל בטיפול. תוך זמן קצר מתחילת הטיפול בסטרואידים אנאבל החלה להתאושש. מצבה השתפר בהדרגה, היא חזרה לאכול ותוך כמה ימים שוחררה מהמרכז הרפואי. בבית המשיכה אנאבל להשתפר, ובביקורות במרכז הרפואי נראה שיפור יפה במצבה הגופני ובמדדים. במקביל כעבור כשבועיים חזרו תוצאות הביופסיה של אנאבל שקבעו שהיא אכן סובלת מIBD. אנאבל היפה ממשיכה להשתפר בבית ולהגיע לביקורת, ואנו מאחלים לה רק בריאות!

יש לכם כלב שחור/לבן או מגזע קולי וקרוביו? וודאי נתקלתם במושג MDR1 באחד מהביקורים אצל הוטרינר. מהו MDR1 ולמה כל כך חשוב להכיר אותו? הקיצור MDR1 מתייחס לגן ששמו 1MULTI DRUG RESISTANCE GENE. הגן הזה אחראי לייצור חלבון חשוב המופיע בתאים של הכלבים (וגם של בני האדם) במערכת העצבים המרכזית, בכליות, בכבד ובמעי. לחלבון זה תפקיד חשוב במניעת הצטברות חומרים מזיקים בגוף- הוא מסייע בפינוי חומרים דרך הכליה והכבד, מניעת ספיגתם במעי וכן- מניעת מעבר חומרים מזיקים מזרם הדם למוח. אותו החלבון חשוב גם לפינוי של תרופות מסוימות מהגוף אשר מפונות ע״י אותם מנגנונים, ולשמירה על כך שתרופות אחרות, הרעילות למוח, לא יעברו את מחסום הדם-מוח, המגן על תאי המוח מפני חומרים שעלולים להזיק להם. כאשר מופיעה מוטציה בגן זה, החלבון שנוצר אינו תקין. על כן, הוא אינו 'מבצע את תפקידו' כראוי, וכתוצאה מכך תרופות, אשר לרוב מתפנות ללא קושי מהגוף, נשארות בגוף זמן רב מדי - ונוצר מצב של הצטברות ורעילות, או שתרופות המסוכנות לרקמת המוח, אשר בכלב בריא לא חוצות את המחסום, חוצות אותו ללא קושי וגורמות לרעילות לתאים ולמערכת העצבים. משמעות הדבר היא שתרופות מסוימות שניתן לתת לכלב בריא, עשויות לגרום להרעלה בכלב עם המוטציה בmdr1 למרבה המזל, המוטציה מוכרת היטב ברפואה הוטרינרית. על כן הוטרינרים שלנו יודעים בדיוק אילו תרופות מסוכן לתת לכלבים הסובלים מהמוטציה. בחלק מהתרופות מדובר באיסור גורף לתת את התרופה, ובחלקן- ניתן לתת את התרופה אך בהפחתת המינון. לדוגמא התרופה דורמקטין, החשובה מאוד בטיפול המניעתי כנגד תולעת הפארק- הינה אסורה לשימוש בכלבים הנושאים את הגן המוטנטי. מיהם הגזעים בהם מופיעה המוטציה? המוטציה יכולה להופיע בכל גזע!! אך היא נפוצה יותר בקרב גזעים מסוימים - בקולי, שלטי ורועה אוסטרלי המוטציה מצויה באחוזים גבוהים מאוד. בבורדר קולי וברועה הגרמני היא נפוצה גם כן יותר מאשר באוכלוסית הכלבים הכללית , וכן בגזעי כלבי רועים הפחות נפוצים בארץ. בנוסף - כל כלב מעורב הנושא גנים של גזעים אלו (גם ירושה מסבא-סבתא) עלול לסבול מהמוטציה. בעולם הרפואה הוטרינרית קיימת האימרה - 'white feet? Don't treat' שמשמעה שאם מגיע כלב ממוצא לא ידוע, ועם כפות רגליים, ״גרביים״ לבנות- מוטב לבדוק את נוכחות המוטציה בגן, לפני שמטפלים בתרופות מן הרשימה האמורה. כיצד ניתן לדעת אם כלב סובל מהמוטציה בגן MDR1 ? את המוטציה ניתן לבדוק בבדיקת דם פשוטה, הנשלחת למעבדה. ניתן לבצע את הבדיקה במרכז הרפואי, והתוצאה מגיעה אחרי מספר שבועות. במידה וכלבכם הינו מהגזעים בהם המוטציה נפוצה, או 'חשוד' כמעורב בהם- מומלץ לשלוח את הבדיקה כבר בתקופת הגורות, על מנת שנדע בהמשך האם ישנן תרופות שאסור לתת לו.

אנדו מטריטיס ופיומטרה (דלקת רחם ודלקת רחם זיהומית ) בכלבות. ליבי החמודה, כלבה מגזע קטן, לא מעוקרת ,הובהלה אל מרכז החירום לאחר שלא הרגישה טוב. בבית היא סבלה מירידה בתיאבון, עייפות, הקאות ושלשולים. בהגעה למרכז הרפואי עלמה עברה סדרה של בדיקות ואובחנה כסובלת מדלקת זיהומית של הרחם - פיומטרה. היא אושפזה לצורך ייצוב, תיקון הידרציה והתחלת טיפות תרופתי תומך ומקדים להליך הכירורגי ההכרחי, וכשהתייצבה מספיק הוכנסה לניתוח לצורך הסרה של הרחם ובמקרה שלה גם של גידולי עטין, המקבילות של סרטן השד בנשים, מהם סבלה. ליבי התאוששה היטב מהניתוח ושוחררה הביתה כשיהא מרגישה טוב דלקות של רירית הרחם עלולות להתרחש בכל כלבה שאינה מעוקרת, בשלבים שונים של מחזור הייחום. דלקות קלות אשר מערבות את הרירית, האנדומטריום ניתנות לטיפול ע״י מתן אנטיביוטיקות ותרופות נוגדות דלקת ומשקמות ריריות ולרוב ללא צורך באישפוז. פיומטרה הינה מקרה פרטי של דלקת רחם, אשר מתרחש תמיד בשלב ספציפי של מחזור הייחום (דיאסטרוס, כחודש -חדשיים לאחר הייחום עצמו). פיומטרה עלולה, בנסיבות מסוימות, לסכן חיים והינה אינדיקציה לכניסה לניתוח חירום. רחם הכלבה הינו רחם דו קרני, הבנוי מגוף רחם קצר ושתי קרניים. בכל אחת מאלו עשויים להתבסס עוברים בעת הריון. זהו מבנה דמוי שק, הבנוי משכבות של רקמת חיבור, רקמת שריר והריקמה הפנימית ביותר- רקמה רירית מפרישה. מבנה זה חיוני לצורך קליטת הריון והחזקתו. בכלבות מבוגרות ושאינן מעוקרות, אותה ריקמה רירית עלולה להתפתח ביתר ולגרום לעודף הפרשה של מוקוס, או ריר, לחלל הרחם ולחולל אנדו מטריטיס, הליך דלקתי וכואב. בשלב זה, המתפתח כחודש וחצי עד חודשיים לאחר הייחום, זיהום מקרי בחיידקים הנמצאים באופן קבוע בסביבת מערכת הרביה של הכלבה, עלול להוביל להשלכות חמורות. במקרה כזה, המבנה דמוי השק של הרחם הופך אותו ל"שק אגירה" להפרשות מוגלתיות ומזוהמות. המבנה מאפשר להפרשה להצטבר בכמות גדולה, ולהפוך את הרחם למעין 'בלון' מלא מוגלה. עם הזמן, כיס המוגלה מפעיל לחץ על דפנות הרחם, שהופכות דקות יותר ושבירות. מעצם המצאות זיהום והפרשה מוגלתית בחלל גדול כל כך כמו שק הרחם, נוצר מצב מחלה חמור בכל הגוף, הכולל עליה משמעותית בתאי הדלקת בדם, עליית חום הגוף ולעיתים מצב של אנדוטוקסמיה - הפרשה לדם של חומרים מסוכנים המופרשים על ידי החיידקים המצטברים בהפרשות המזוהמות ברחם. כאן יש לציין כי ישנם שני סוגים של פיומטרה - פיומטרה פתוחה וסגורה. בפיומטרה פתוחה, צוואר הרחם של הכלבה נשאר פתוח, וניתן לראות כמויות גדולות של הפרשה מוגלתית ודמית המופרשות מאיבר המין. מצב זה זה מאוד לא נעים ומחולל כאבים לכלבה, אך זהו המצב המסוכן פחות, שכן ההפרשות מתנקזות, גם אם באופן חלקי החוצה מהגוף. במצב של פיומטרה סגורה, להפרשות אין דרך יציאה, והן תייצרנה לחץ גובר על דפנות הרחם, שבסופו של דבר, אם לא יטופל בזמן, יגרום לקרע של הרירית ופריצת המוגלה אל חלל הבטן. מצב קטסטרופלי זה הינו החמרה של כלל המצב לדלקת חריפה של קרום הבטן - פריטוניטיס, וללא טיפול אינטנסיבי עלול להסתיים במוות. מי יכולה לסבול מפיומטרה? כל כלבה שאינה מעוקרת, אך לרוב המחלה מופיעה בכלבות מבוגרות, החל מגיל 7. לרוב כחודש וחצי-חודשיים לאחר שנצפה דימום בייחום. כיצד ניתן לזהות פיומטרה? לרוב הכלבה תרגיש מאוד לא טוב - תסבול מחוסר תיאבון, חולשה והקאות. הכלבה תסבול מחום והתייבשות, וכן לעיתים מהשתנה מרובה ושתיה מרובה. במידה וכלבה חשודה כסובלת מפיומטרה, נדרש לבצע אבחון מהיר ומלא, הכולל בדיקה גופנית, בדיקות דם, צילום רנטגן או בדיקת אולטראסאונד, על מנת להגיע לאבחון סופי. מה הטיפול בפיומטרה? הטיפול האופטימלי בפיומטרה הינו עיקור והסרת הרחם הנגוע. עם זאת, לרוב מדובר בכלבות חולות מאוד, מיובשות וחלשות, אשר הרדמה ממושכת וניתוח עלולות לסכן אותן. לעיתים ישנה פגיעה משנית בכליה או בלבלב, ולכן יש צורך בייצוב- מתן נוזלים, אנטיביוטיקה ועוד תרופות לוריד, לפני שניתן יהיה להכניס את הכלבה לניתוח. לרוב גם לאחר הניתוח הכלבה עדיין חלשה ולעיתים גם עדיין חולה בגלל גדם הרחם שמושאר בגופה בניתוח העיקור , ויש צורך בטיפול תרופתי, טיפול תומך באשפוז והתאוששות יחסית ארוכה. כיצד ניתן להמנע מפיומטרה? הדרך הטובה ביותר להמנע ממצב זה, להאריך את החיים ואיכות החיים של הכלבה, הוא עיקור מבעוד מועד.

כאבי גב בכלבים: כן, גם כלבים סובלים מפריצות דיסק... ובכלבים חשוב במיוחד להכיר את הסימנים מכיוון שלעיתים קרובות מדובר במקרה חירום רפואי. פריצת דיסק בכלבים הינה מצב רפואי המחולל כואב רב , ואף בחלק מהמקרים בתלות בחומרת הפריצה, מהווה מקרה חירום של ממש, אשר מסכן את הכלב בשיתוק במידה ולא מטופל בזמן. מהי פריצת דיסק? חוט השדרה בכלבים, כמו באנשים, מכיל את כל סיבי העצב החשובים לעצבוב תנועה ותחושה בגפיים ובאברי הגוף. החוט הינו מארג עצבים לא עבה של חומר רך, והוא מוגן היטב על ידי חוליות עמוד השדרה המקיפות אותו בתעלה קשיחה. חוליות עמוד השדרה הינן עצמות, אך בינהן מפרידים דיסקים בין חולייתיים אשר מקנים את הגמישות התנועתית לעמוד השדרה. הדיסקיות עשויות מחומר סיבי קשיח מבחוץ, ומחומר פנימי רך יותר. מבחינת מבנה אנטומי, בכלב הדיסקים הבין חולייתיים נמצאים ממש מתחת לחוט השדרה. במצבים מסוימים, לרוב עקב נטייה גנטית, יש פגיעה בחומר הסיבי הקשיח העוטף את הדיסק. כתוצאה מכך החומר הרך שבפנים ״פורץ״ החוצה, ומייצר לחץ פיזי על חוט השדרה הרך. הלחץ הזה, בהתאם לחומרתו, גרום לפגיעה העצבית, שמתבטאת החל מכאב מקומי משמעותי ועד שיתוק מוחלט, הכולל אי שליטה על הסוגרים. אילו כלבים עלולים לסבול מפריצת דיסק? כל כלב עלול לסבול מפריצת דיסק! אך ישנם גזעים עם נטייה גנטית מובהקת לכך. בגזעים עם נטייה גנטית לרוב פריצת הדסק תופיע בגיל צעיר יחסית, וכמו כן תהיה חמורה יותר ו״תתקדם״ במידת חומרתה מהר יותר.כלבים מגזעים קטנים כגון פקינז, בולדוג צרפתי, דאקל, שיצו ועוד. בכלבים מגזעים גדולים יותר לרוב פריצת דיסק תופיע בגיל מאוחר יותר, ויהיה לה מופע קליני כרוני יותר והתקדמות איטית. מה הסימנים המחשידים לפריצת דיסק בכלב? בשלבים הראשונים הכלב בעיקר יחוש כאב גבי (פריצת דיסק גבית) או צווארי (פריצת דיסק צווארית). כאב גבי וצווארי בכלבים מתבטאים בנוקשות , קימרון בעמוד השדרה ואי רצון לזוז, קושי בהליכה ובעיקר קושי בעליית מדרגות וקפיצה על ספות ואפיזודות של כאב חד המלווה ביללה או בכי. במקרים חמורים, ולרוב בפריצת דיסק גבי, עלולים להופיע חסרים נוירולוגים - גרירת רגל או שתיים וקושי בהרמתן, ואף התפתחות מהירה של שיתוק רגליים אחוריות. איך מאבחנים פריצת דיסק בכלבים? אבחון פריצת דיסק מתחיל בשלילה של גורמים אפשריים אחרים לכאב ולצליעה. חשוב להבחין בין כאב גבי לכאב בטני, שלעיתים עשויים במופע הקליני להראות דומים. בהמשך יש צורך בבדיקות הדמייה ובדיקה נויירולוגית לשלילה של גורמים שאינם אורטופדיים המשפיעים בהכרח על תנועתיות וימשיך במידת הצורך בהפנייה לנוירולוג מומחה, אשר במקרים מסוימים יבצע סריקת CT או MRI ו/או בדיקת נוזלי חוט השדרה לשלילת הליך דלקתי או זיהומי. מהו הטיפול בפריצת דיסק בכלבים? הטיפול בפריצת דיסק תלוי במידת החומרה של הפריצה, במהירות התקדמות הסימנים הקליניים וגיל הכלב. במקרים קלים, או כאשר מדובר בכלב מבוגר ובבעיה כרונית יותר- לעיתים נמליץ על טיפול תרופתי והגבלת תנועה - הוטרינר ממליץ על 'מנוחת כלוב'- הגבלת הכלב לחלל קטן בדומה לכלוב אילוף, המונע תזוזות חדות וקפיצות. מטרת המנוחה הינה לתת זמן לתרופות לטפל בבעיה - לפרק ולנייד את החומר שפרץ, ולחומר העצבי להחלים ולמנוע החמרה עקב תנועות לא רצויות של הכלב. במקרים חמורים, שהתקדמותם מהירה, או גזעים מועדים במיוחד לפריצות דיסק קשות- לעיתים יש צורך בהתערבות כירורגית וכניסה לניתוח חירום שבו מוסר הגורם הלוחץ על חוט השדרה בטכניקות ניתוחיות שונות. ההחלטה תתבצע בשיתוף עם הוטרינר המטפל והנוירולוג המומחה, ועל כן אם הכלב/ה שלכם מציגים סימנים המחשידים להליך של פריצות דיסק - יש צורך ליצור קשר עם וטרינר.

חסימת שתן בחתולים: חשוב להכיר- חסימת דרכי השתן התחתונות בחתול. תול הוא חתול יפה ומתוק בן כ 3 שנים, שבעליו שמו לב שהוא כאוב ומקיא. הם הביאו אותו למרכז הרפואי, ולאחר בדיקה התגלה כי תול סובל מחסימה בדרכי השתן התחתונות. מהי חסימת דרכי שתן בחתול? מדובר בבעיה נפוצה, בעיקר אצל חתולים זכרים צעירים. צינור מוביל השתן של חתולים זכרים הינו דק, ועלול להחסם בקלות. ברגע שהצינור נסתם השתן לא זורם הלאה ונשאר בשלפוחית, כשהחתול לא מסוגל להתרוקן. החסימה לרוב מתרחשת בעקבות דלקת בדרכי השתן, ונגרמת מתוצרי הדלקת- הפרשות, קרישי דם וקריסטלים בשתן. הגורם הנפוץ ביותר לחסימה הינו מחלת הFIC. מדובר בדלקת סטרילית של השלפוחית, כלומר- לא מעורב גורם זיהומי כגון חיידקים. בחתולים צעירים יש נטייה להופעה חוזרת ונשנית של דלקת מסוג זו, שנמצא כי קשורה למצבי עקה (סטרס). מסיבה זו לעיתים מתרחשת חסימת שתן במקביל לאירוע מלחיץ עבור החתול- שינויים בהרכב המשפחה, מעבר דירה, צירוף חיית מחמד חדשה לבית ואף אזעקות. מדוע מדובר במקרה חירום? מעבר לאי הנוחות והכאב המובנים מאליהם במקרה של אי יכולת לתת שתן- מערכת השתן חשובה כדי לפנות חומרים רעילים המצטברים בדם. ברגע שחומרים אלו אינם מפונים הם גורמים להרגשה רעה, לבחילות ולהקאות ובמצבים חמורים גם להפרעות קצב לב מסכנות חיים. בנוסף, השלפוחית נמתחת ומתמלאת ועלול להגרם קרע מלא של השלפוחית דליפת שתן לחלל הבטן. על כן יש צורך בהבאת החתול בדחיפות לטיפול רפואי, בהחדרת קטטר שתן ואשפוז עד להתנרמלות ערכי הדם וחזרת יכולת השתנה עצמאית. תול החמוד סבל מערכים חריגים במיוחד בבדיקת הדם. הוא עבר פתיחה של חסימת השתן בהרדמה ואושפז במרכז הרפואי. הוא אובחן כסובל מFIC, וקיבל טיפול הכולל נוזלים, שיכוך כאבים וטיפול תומך, תוך מעקב אחרי מדדי הדם. לאחר שלושה ימי אשפוז תל הצליח לתת שתן ללא קטטר, ומאחר ומדדי הדם שלו התנרמלו- הוא שוחרר להמשך השגחה בבית.  הבעלים של תול קיבלו הנחיות שמסייעות בהתמודדות עם FIC ומניעת חזרתיות, ביניהן שינוי הזנה, הפחתת סטרס ועידוד שתיה. אנו מאחלים לו החלמה מהירה וקלה!

סכרת: הבעלים של בוץ החתול הבחינו שהוא חלש וחסר תיאבון, נותן הרבה שתן ושותה הרבה. רק כאשר הגיעו איתו למרכז הרפואי ועבר בדיקות, נודע להם כי בוץ סובל מסיבוך חמור של מחלת הסכרת. סכרת בחתולים לרוב מתגלה בגילאי הביניים וגילאים מבוגרים. בחתולים הסובלים מסכרת נפגע החלק בלבלב שתפקידו להפריש אינסולין (החלק האנדוקריני). אינסולין נחוץ לתאים על מנת להכניס את הסוכר שמומס בדם אל תוך התאים. כאשר יש מחסור באינסולין בגוף, אין לסוכר דרך להכנס לתאים. רמות הסוכר בדם נשארות גבוהות מאוד, אך התאים 'גוועים ברעב'. החתול נשאר רעב, כיוון שתאי הגוף משדרים למוח שאין בגוף מספיק סוכר. הוא אוכל ואוכל אך לרוב יורד במשקל, כיוון שהסוכר מגיע לגוף, אך לגוף אין יכולת לנצלו. מכאן שסימנים ראשוניים למחלת הסכרת בחתול עשויים להיות ירידה במשקל למרות אכילה תקינה/מוגברת. בנוסף יופיעו שתיה מרובה והשתנה מרובה. במידה והסכרת אינה מתגלה בזמן, מצב התאים ה'רעבים לסוכר' יחמיר. הגוף יתחיל לפרק שומנים ולייצר חומרים המכונים 'גופי קטו', שמטרתם לספק אנרגיה לתאים במצב של מחסור בסוכר. להמצאות חומרים אלו במחזור הדם יש השלכות מסכנות חיים עבור החתול- הם פוגעים במאזן חומצה-בסיס בדם החתול, במאזן המינרלים, וגורמים להתייבשות קשה. במצב זה החתול הופך מבעל תיאבון מוגבר לחסר תיאבון, מובחל וחלש, והוא זקוק לאשפוז וטיפול אינטנסיבי ומיידי.  כאשר בוץ הגיע למרכז הרפואי עם אותו סיבוך מסכן חיים- קטו אצידוזיס, הוא אושפז מייד וקיבל טיפול אינטנסיבי. לאחר שרמות הסוכר, המינרלים ומצב ההתיבשות שלו יוצבו, בוץ החל להרגיש טוב יותר ולאכול. הוא שוחרר הביתה להמשך טיפול- מתן אינסולין פעמיים ביום על ידי הבעלים. סכרת הינה מחלה כרונית ללא מרפא, אך ניתן לשמור על מצב יציב ומאוזן, המספק לחתול איכות חיים טובה לאורך זמן. בזכות המסירות של הבעלים והליווי הצמוד של רופאי המרכז הרפואי, בוץ מרגיש טוב ורמות הסוכר בדמו הולכות ומתייצבות. הוא נזקק עדיין למדידות סוכר תכופות על מנת להתאים לו את מינון האינסולין. לטובת זאת הבעלים המסורים משתמשים במכשיר הנצמד לעורו של בוץ ומודד את רמות הסוכר של בוץ בזמן אמת. התוצאות מפורשות על ידי רופאי המרכז הרפואי ומסייעות להחליט על הטיפול הנכון ביותר עבורו. מאחלים לו החלמה מהירה.

מחלת הקושינג: מחלת הקושינג בכלבים הינה מחלה הורמונלית, המופיעה בכלבים בוגרים ומבוגרים. המחלה נובעת מעודף פעילות של בלוטת יותרת הכליה- האדרנל. בלוטת האדרנל מפרישה הורמונים מסוג סטרואידים, שלהם חשיבות רבה בשמירה על רירית מערכת העיכול, שמירה על מאזן הנוזלים וכן בתגובת הגוף לעקה (סטרס). אלא שמצב של עודף סטרואידים בגוף עלול לגרום לתופעות מזיקות. הגורם העיקרי לעודף פעילות של בלוטת האדרנל הינו גידול שפיר. הגידול יכול להיות או של בלוטת האדרנל עצמה, או ממוקם בהיפופיזה- החלק במוח שאחראי על ויסות הפרשת הורמונים. בכל מקרה ברוב המקרים לא מדובר בגידול ממאיר, והשפעתו מסתכמת ביתר הפרשת סטרואידים בלבד. מי שטופל בעבר בתרופות המכילות סטרואידים יוכל לזהות את סימני מחלת הקושינג, שכן מדובר בתופעות לוואי של רמות גבוהות של סטרואידים בדם לאורך זמן. הסימנים המתלווים למחלת הקושינג הינם שתיה מוגברת, השתנה מוגברת (לעיתים השתנה בבית) ואכילה מוגברת. בנוסף לאורך זמן יופיע דלדול במסת השריר (בכלבים ניתן לראות זאת היטב בשרירי הראש). הבטן הופכת לעגולה ודמויות חבית, ולעיתים מופיעות קרחות ובעיות עור. מאחר והסטרואידים מדכאים את מערכת החיסון, עלולים להופיע זיהומים- הנפוצים בהם הם זיהומים של העור, וכן דלקות אוזניים, דלקות במערכת השתן ובדרכי הנשימה.  האבחון של מחלת הקושינג מתחיל בבדיקות דם כלליות. מטרת הבדיקות הינן לאתר סימנים המתאימים לקושינג, ובמקביל לשלול גורמי מחלה אחרים שעלולים לגרום גם הם לתופעות דומות. במידה ובדיקות הדם מתאימות לקושינג, עוברים לבדיקה ספציפית יותר, המכונה LDDT. במסגרת בדיקה זו נלקחת דגימת דם לפני, 4 שעות אחרי ו8 שעות אחרי הזרקת סטרואידים במינון נמוך. במידה והכלב אכן סובל מקושינג מדובר במחלה כרונית אשר לא ניתן להחלים ממנה, אך בטיפול תרופתי יומיומי בהחלט ניתן לשלוט הסימנים ולהשיג איכות חיים ואריכות ימים עבור הכלב.

כיבי קרנית: הקרנית הינה השכבה החיצונית השקופה של העין, המכוסה שכבה דקה של תאים המכונים אפיתל. מאחר שכך, כאשר יש פגיעה חיצונית בעין, הקרנית לרוב תהיה הראשונה להפגע, ויווצר כיב, שהוא למעשה פצע או שריטה בקרנית. מדובר במצב כואב, והכלב או החתול מיד יראו סימנים לכאב חריף בעין, המתבטא במצמוץ רב עד עצימת העין, דימוע רב והפרשות. לעיתים בעל החיים אף יהיה מדוכא וחסר תיאבון, אך לרוב יראה תקין למעט העין.  כיב קרנית הינו מצב חירום רפואי! במקרה של הדרדרות של כיב חמור, יש סכנה באבדן הראיה ואובדן העין. לעיתים כיבים מדרדרים מהר מאוד ללא טיפול, ולעיתים גם בטיפול אינטנסיבי ישנה סכנה לעין. על כן במידה ובעל החיים סובל מפגיעה בעין יש ליצור קשר מיידי עם המרכז הרפואי ולתאם הגעה לבדיקה. בעל החיים ייבדק, ותבוצע צביעת פלורסין- שימוש בחומר פלורסנטי המאפשר אבחון של כיבי קרנית, על ידי צביעתם. במידה ואכן יאובחן כיב, בעל החיים יקבל טיפול אינטנסיבי הכולל לרוב טיפות עיניים ותרופות שניתנות דרך הפה, ויהיה במעקב צמוד עד להחלמה